חידתי, פיוטי, יפהפה: "בתוך לואין דיוויס" הוא (עוד) סרט חובה של האחים כהן.
זמן: 1961. מקום: ניו יורק. כולם לבושים כמו היפסטרים. לואין דיוויס (אוסקר אייזק) הוא זמר פולק נודד שתקוע באותו מקום. הוא נע ונד מספה לספה, מנוטה חסד אחד לשני - מתוך מרדף עיקש אחר האפשרות הקלושה שהחלום שלו - להצליח בתור אמן סולו - יתגשם. הוא מתבשר על ההריון הבלתי צפוי של אשתו של חברו הטוב (לא בטוח למי שייך התינוק), הוא נוסע עד לשיקגו כדי לנסות למצוא אמרגן ומתמודד עם אב מנוכר. ונוסף על כל אלה, הוא צריך לטפל בחתול בית ג'ינג'י שברח באשמתו.
האחים כהן מעולם לא יצרו סרט שדומה לקודמו. אם פעם אחת הם עשו קומדיה, אז בפעם הבאה הם ירקחו דרמה מורטת עצבים. דרמה תקופתית באחת ומערבון בשנייה. כאלה הם האחים כהן. הפעם הם מציגים את יכולתם להיות אינטימיים ככל האפשר עם הקהל שלהם ועם הדמות הראשית. תצוגות משחק נפלאות מכל עבר נערמות כאן בעזרת שחקנים מעולים כמו ג'ון גודמן, קארי מוליגן וג'סטין טימברלייק (שרק ממשיך לצבור הערכה בקרב חובבי קולנוע על שום בחירת הפרויקטים האיכותיים בהם הוא משתתף ועל יכולת המשחק הגלומה בו). אוסקר אייזק הוכיח את עצמו בתור הימור משתלם ובתור אחד שיכול להחזיק סרט שלם על כתפיו. כנראה שהצעות עבודה רבות יצוצו בקרבתו בשנים הקרובות ואני בהחלט מצפה לראותו ביצירות נוספות.
 |
| מלנכוליה מהפנטת. "בתוך לואין דיוויס". |
הסינמטוגרפיה בסרט מדהימה, כמו בכל אחד מסרטיהם של האחים כהן: גוון אפור ורך קיים בסרט ומקהה את החושים, אבל מעצים את החוויה בכל מובן אפשרי. גם המעברים בין הסצנות היו מיוחדים. מעולם לא חשבתי שאני אתן ציון לשבח על דבר כל כך שולי כמו עריכת מעברי סצנות, אבל האחים כהן מצליחים להצטיין גם במדור הזה.
הסרט הזה, כמו מרבית סרטי האחים כהן, הוא אלגוריה. לואין דיוויס הוא כמו אלבום הסולו שלו: כישלון. הוא הורס כל דבר שהוא בא במגע איתו, בין אם זה באשמתו ובין אם לא. לואין הוא, במובנים רבים, אנטי גיבור - הוא לא שונה מאיתנו באף מובן של רוממות רוח וגדלות נפש. אנחנו יכולים למצוא בדמותו הרבה מהבדידות שלנו, הפחדים שלנו והאכזבות שלנו - והאחים כהן בנו את הדמות הזו באופן מעורר הערצה. הקטעים בהם לואין שולף את הגיטרה ושר מתנהלים כמו מונולוגים קטנים באמצע הסרט - הם עוזרים לקהל להזדהות עם דמותם רבת הרבדים שיצרו האחים כהן שסובלת ממשבר זהות קשה במהלך הסרט - נושא זה, זהות, שב ועולה במהלך הצפייה. העלילה המעגלית של הסרט אף מייצרת תחושת אבסורד - מעיין גרסה ריאליסטית של "מחכים לגודו". הסרט מתרחש רק לאורך שבוע, אבל רוחב היריעה שלו מנפק לסרט חוסר תחושת זמן, בדיוק כפי שגיבורנו נסחף עם הזרם ולא מבחין בין יום אחד לאחר.
 |
| הפרויקט של רביבו: השנים המוקדמות |
כעת ארצה לפנות לגולת הכותרת של הסרט - הפסקול. הו, אלוהים, הפסקול. הוא צרור שירים מצוין שגורם לכל אחד תכף ומיד להתאהב בז'אנר הפולק האמריקאי בגלל הביצועים הנוגים ומלאי הרגש שהשחקנים מפיקים ומגישים את השירים באותה מידת כישרון כמו את שורות הדיאלוגים שלהם. מיד רצתי להשיג את האלבום של הסרט - כי הוא כל כך טוב.
לסיכום, האחים כהן הגישו לצופיהם עוד יצירת מופת מתוך אהבה אמיתית לקולנוע - ואני יכול להישבע שניתן לחוש באהבת המקצוע הזאת בכל שוט ושוט. זה סרט מוזר, סרט שקשה לפענח במבט ראשון, אבל הוא כל כך אישי ומהודק היטב בכל האופנים, שקשה שלא לרצות להתרפק על הסרט הזה, לשקוע בו עוד פעם כדי לנסות לפצח את סודותיו. הסרט טומן בחובו הומור שחור, שמאפיין לרוב את סרטיהם של האחים כהן. האחים כהן בחרו הפעם לחגוג את הלאות שנוצרת בדרך לבריאתה של אמנות מופלאה. הם שבים להוכיח כי הם שניים מהבמאים המודרניים הכי טובים בעולם - אם לא הטובים ביותר. סרט לירי שלא יוצא מהראש ומהלב.
5 מתוך 5. יצירת מופת וקלאסיקה בהתהוות, שלפי הימוריי המצערים, לא תישא הביתה גביעי אוסקר באמתחתה.
