יום ראשון, 11 באוקטובר 2015

להציל את מארק וואטני: כש"אודיסאה בחלל" פגש את "שכחו אותי בבית"

חובב תיאוריות הקונספירציה שמקונן בתוכי לא הצליח שלא לתהות: האם נאס"א הסתירה מאיתנו עד לאחרונה את הסברה כי ישנם מים נוזליים על מאדים אך ורק כדי להקפיץ את היקף המכירות של סרטו החדש של רידלי סקוט, "להציל את מארק וואטני"? הצד ההגיוני והמיושב שבי רוצה להתנגד בתוקף ולהגיד שמדובר בצירוף מקרים ותו לא - אך לעתים המציאות עולה על כל דימיון. באותה נשימה יש לציין כי ייתכן ונאס"א השתמשה באותו שטיק לצורך קידום הסרט "2001: אודיסאה בחלל", כאשר היא הכריזה, זמן לא רב קודם לכן, שנקלטו אותות רדיו שייתכן ושודרו על ידי חיים מכוכב אחר.

בין אם נאס"א והוליווד חברות בקנוניה סימביוטית ובין אם לא, "להציל את מארק וואטני" (שאני עומד לכנות בשם "לבד על מאדים" - כשמו המתורגם של הספר "The Martian" מאת אנדי וייר - מעתה ועד סוף המאמר) הוא סרט מבריק, מרתק, מעורר השראה וראוי להיות דוגמה מצטיינת למדע הבדיוני העכשווי. מבקרי סרטים נפוחים יתרעמו מול ההכרזה על "לבד על מאדים" כיצירה חשובה ואיכותית לא פחות מיצירותיו הקודמות של רידלי סקוט בז'אנר המד"ב ("הנוסע השמיני", "בלייד ראנר" - אבני דרך קולנועיות), אולם סקוט שב מעשיית סרטים בינוניים למדי ("היועץ" ו"אקסודוס", שני סרטיו הקודמים, לא ראויים לתשומת לב באופן מיוחד) ומנצח על אפוס עתידני - ולא רחוק במיוחד - שמזכיר לנו את כישרונו בסוגת המד"ב.
"וואו. הם צדקו. באמת אין מה לעשות בעפולה."

מארק וואטני (מאט דיימון) הוא בדיוק כמוני וכמוכם - בחור רגיל שאוהב לא למות - אולם במהלך משימת "ארס 3" על מאדים, צוות האסטרונאוטים שלו נקלע לסופת חול שמאלצת אותם לנטוש את הבסיס ולשוב לכדור הארץ. במהלך הפינוי, מארק נפגע משברים שעפו לעברו - מה שמקשה על אנשים רגילים לא למות, והוא ננטש על ידי חברי הצוות שלו - מאחר וקרע בחליפת החלל של מארק הוא אינדיקציה די טובה למוות בחלל.

אבל סיפורו של מארק לא נגמר שם. הוא מחליט לא-להיות-מת, אלא לעשות כל שביכולתו כדי לחזור לכדור הארץ - איפה שיש דברים שמאפשרים לבני אדם שלא למות. הוא נעזר בכוח הרצון ובידע שלו בהנדסה ובוטניקה כדי לשרוד על כוכב שבו אחוז גבוה מהאנושות לא שורד. במקביל, הסרט עוסק בנאס"א - במנהלים, במהנדסים ובאסטרונאוטים שעושים כל שביכולתם כדי לתת למארק טרמפ חזרה הביתה.

בכס הבמאי, רידלי סקוט עושה כל שביכולתו כדי ליצור את התחושה כי מדובר במקרה אקטואלי, לא עתיד דיסטופי פוסט-אפוקליפטי שבו זומבים נלחמים במשחקי הרעב או ווטאבר. צורת הלבוש, הדיבור, המדיה והטכנולוגיה על כדור הארץ - כולם קיימים בעידן שלנו. רידלי סקוט מבקש מאיתנו להביט על סרט שעתיד להיות סרט אקשן עוד 30-35 שנה. רכבי החלל וחליפות האסטרונאוטים בסרט מבוססים על טכנולוגיות קיימות של נאס"א. אם לסכם, הסרט הוא מדע בדיוני הארדקור - מבוסס על מדע בשטח ומשרטט תמונת מצב ריאלסטית של מקרה אסון שעשוי להתרחש.

"מביך. כולנו לובשים אותו דבר."
מעבר לכך, "לבד על מאדים" הוא סרט יפהפה. כל סצנה על מאדים מצולמת באופן יוצא מן הכלל וגורם לקהל להרגיש כאילו הוא שם, תקוע על מאדים עם פופקורן ביד אחת וספרייט ענק בשנייה. הסרט מבקש מאיתנו להתפעל מהכוכב האדום - המקום שאנחנו עשויים לעבור אליו דירה. על אף המצוקה הברורה של וואטני, הסרט לא מפסיק להציג נוף מפעים סצנה אחר סצנה. "לבד על מאדים" הוא בין הסרטים ששווה לצפות בהם בקולנוע בזכות קנה המידה עוצר-הנשימה שלו.

יהיה זה מביך לכתוב ביקורת מבלי לציין את המשחק המצוין של מאט דיימון, שמביא כריזמה בלתי-מרוסנת לסרט. כל סצנה איתו מרתקת ומעבירה הזדהות, סקרנות והשראה באופן שנדיר למצוא בקולנוע של השנים האחרונות. מאט דיימון מגלם דמות אופטימית, שנונה ורבת-תושייה שמציתה בנו ולו לרגע, בצורה שקשה להתכחש אליה, את הכמיהה התמימה להיות אסטרונאוטים. ואם הסרט הזה יבעיר בילדים קטנים את התעוזה להפוך להיות מהנדסי-חלל ואסטרונאוטים, אז הוא ישרת את מטרתו נאמנה.

הסרט גם מורכב באנסמבל רחב של שחקנים מוכשרים אחרים (שרבים מכדי למנות) שמוכיחים את כוחם בדינמיקה המשעשעת והחכמה ביניהם. אך אף על פי שהסצנות על כדור הארץ מעניינות, הסצנות על מאדים מרתקות עוד יותר - העלילה החכמה של הסרט מעלה בנו את השאלה "מה הוא עומד לעשות מכאן?" בכל הנוגע לדמותו של מארק וואטני בכל שלב בסרט.

ואם כבר מדברים על עלילה חכמה - התסריט, מאת דרו גודאר (שחתום גם על הכתיבה המושחזת של הסרט "בקתת הפחד"), מצליח לתפוס את רוחו המקורית של הספר של אנדי וייר - חלק גדול מהבדיחות שבספר, השנינויות ומאפייני הדמויות עושה את דרכו לאקרנים באופן מהימן למקור. הסרט, באופן מפתיע ומלבב, עמוס בבדיחות חכמות ורלוונטיות שמעשירות את הסיפור ואת אופיין את הדמויות.

אם עליי לסכם, "להציל את מארק וואטני" (שמישהו יציל את התרגום של שם הסרט הזה) הוא סרט הקיץ הכי טוב שלא יצא הקיץ. הוא מציג מסר מעורר השראה, סינמטוגרפיה מהממת ועשירה, אחד מהגיבורים הראשיים הכי מוצלחים בשנים האחרונות, עלילת מד"ב שתהפוך לקלאסיקה מודרנית, תסריט חכם ונאמן למקור ופסקול דיסקו שמעשיר את הסרט - דבר שאיש לא ציפה לו. "להציל את מארק וואטני" ענה על כל הדרישות שלי ממנו והתעלה מעליהן בחן וקסם. "להציל את מארק וואטני" הוא סרט חובה לכל חובב מד"ב בדיוני מושבע, אך גם פשוט לכל מי שעולה בידו ללכת לקולנוע בתקופה הקרובה.

5/5

"חדר הבקרה" משנה את שמו ל"חדר ההקרנה"

הכרזה קצרה: הבלוג שלי, "חדר הבקרה", משנה את שמו ל"חדר ההקרנה" - משום שהפסקתי לעשות ביקורות על כל דבר אחר - והתמקדתי בביקורות סרטים. ומשום זאת, גמרתי אומר בליבי לעשות את השינוי חסר הערך הזה במותג האינטרנטי שלי. בדיוק כמו שאימפריית הרשת, גוגל, מיתגה את עצמה מחדש כ"אלפבית", כך גם הבלוג המחתרתי שלי (שעונה להגדרה הזאת אך ורק משום שאין לו אף קורא). אני בטוח שהכרזה זו עומדת להכות גלים בבלוגוספירה הישראלית ולשנות את פני העיתונות האינטרנטית אחת ולתמיד.

ואם כבר בהכרזות עסקינן, אז לידיעת קוראינו (היי, אמא) אספר כי אני עומד להתגייס למחלק הדיגיטל של גלי צה"ל, מה שיאפשר לי להקליד מילים באינטרנט תמורת משכורת צה"לית (ומשכורת צה"לית עדיפה על אף משכורת, יש להניח). ובנימה פחות סרקסטית, אני באמת מתרגש להיות חלק מגוף עיתונאי בסדר גודל של גל"צ, בייחוד כשהדבר הכי מפורסם שכתבתי הוא אוסף של סטטוסים מטופשים בפייסבוק.

אני אתחיל לתחזק את הבלוג הזה, שזכה להזנחה פושעת בגלל שטיפחתי בלוג אחר על חשבונו. אם זה מעניין מישהו מכם, צפו לביקורת שלי על סרט חדש שעלה לאחרונה לאקרנים וכבר זכיתי לצפות בו פעמיים וגם לביקורת על סרט אינדי משנת 2007. החלטתי לתחזק את האתר משום שאני זקוק למדיום בו אני אוכל לדווח על הסרטים הנהדרים שראיתי - והפסיכולוג אמר שזה פתרון בריא יותר מאשר לדבר אל אוסף בובות הפרווה שלי.

רות סוף,
עירד