חדר ההקרנה: האשליה
האם "האשליה" הוא באמת סרט טוב, או שמא "משלים" אותנו לחשוב ככה? סליחה, לא יכולתי להתאפק.
אם כך, הסרט "האשליה" מגולל את סיפורם של ארבעה קוסמים, שכל אחד מהם מגלם ארכיטיפ של קוסם: ג'סי אייזנברג הוא ה"דיוויד בליין", איילה פישר היא אמנית הבריחה, דייב פרנקו (אחיו של ג'יימס) הוא אמן הפריצה ווודי הארלסון הוא המנטליסט. כל הארבעה מובאים יחדיו לדירה נטושה אחת ופתאום, שנה אחרי זה - הם סופרסטארים שמעלים מופע קסמים בלאס וגאס. בטריק האחרון, הם שודדים בנק. ולא את האחד שנמצא מעבר לרחוב, אלא כזה שנמצא בפריז. שם נכנסים סוכני הFBI לתמונה. מארק ראפלו (הענק הירוק ב"נוקמים") הוא הסוכן רודס שלא מאמין בקסמים, אבל תמיד נופל בפח שנטמן עבורו. מלאני לורן ("ממזרים חסרי כבוד", "בגינרס") מצטרפת אליו כסוכנת צרפתייה של האינטרפול.
 |
| לא ככה משחקים טאקי. "האשליה". |
גם מייקל קיין ומורגן פרימן נמצאים בסרט, אמנם בתפקידים משניים, אבל הם בהחלט עושים עבודה מצוינת. הסרט הינו בעל קליבר קטן יותר מאשר מתחריו בקופות (איירון מן 3, מהיר ועצבני 6, איש הפלדה), הסרט לא נופל מהם בהרבה בספקטקל שלו. הצופים בהחלט מקבלים הרגשה שהם צופים, מנוחיות האולם ועם פופקורן ביד, במופע קסמים.
עכשיו למה שמבאס בסרט - הוא לא הגיוני. בעליל. הסרט מנסה להיות סוג של סינתזה בין מופע קסמים לבין סרט שודים (ע"ע "הג'וב האיטלקי", "אושן 11"), אבל קצת נופל משניהם. הסרט לא מסביר הרבה מהקסמים המוצגים בו, וכל זה טוב ויפה - קוסם אמיתי לעולם לא חושף את סודותיו - אבל הצופים המביטים בסרט יודעים שללא עזרת האפקטים המיוחדים, חלק גדול הוא פשוט שטויות במיץ. גם כוחות ההיפנוזה והמנטליזם של וודי הארלסון היו חסרי תועלת אלמלא השחקנים ש"התהפנטו" מרצונם החופשי.
הסרט, וסוף הסרט בעיקר, עמוס לעייפה, בטוויסטים עצלניים. הקהל מרגיש כאילו העובדה שהסרט קשור לקוסמים נתן תוקף לכותבים ליצור עלילה לא אמינה. כלומר, הדמויות בסרט חושבות כל כך הרבה קדימה, עד שהמשחק נגמר לפני שהוא התחיל. אף אחד לא מסוגל לחשוב כל כך רחוק לעתיד, אפילו לא הילדים האלה מ"דו"ח מיוחד". מרוב טוויסטים ותפניות מפתיעות, הסרט קורס לתוך חוסר האמינות של עצמו וזה עלול לקלקל לחלק מהצופים את ההנאה בסרט. אם אתם מוכנים לקבל עליכם את הבלתי-אפשריות, אתם עשויים ליהנות מהסרט.
לסיכום, "האשליה" הוא סרט קיץ טוב. הוא לא סרט מצוין או טוב במיוחד, אפילו יש סיכוי שהוא לא יחקק בזיכרונכם
לטווח של יום-יומיים, אבל הוא בהחלט עושה את העבודה בתור סרט מלהיב בזמן שאתם בולסים פופקורן להנאתכם. זה נחמד לראות לשם שינוי השנה סרט קיץ שאיננו המשך או פריקוול או אתחול של מותג. הסרט סובל מדליפות של אמינות ובהירות, אבל מצליח לשמור על קצב מסחרר בזכות הקסם והאנסמבל המעולה של הסרט. בעונה שבה מופצים סרטים שמטרתם היחידה היא לסחוט כל אגורה מכיסכם עבור אוקטן גבוה על מסך ענק, מוטב לבחור לצפות ב"האשליה" מאשר ב"עוד מהיר ועוד עצבני" או בסיום העלוב לטרילוגיית ה"האנגאובר".
3.5 מתוך 5. לא הייתי יוצא לקולנוע כדי לראות אותו שוב, אבל הייתי צופה בו בטלוויזיה בשמחה. בהנחה שאין משהו טוב יותר לצפות בו.
