על קצה המחט: Mark Ronson & the Business intl.\Record Collection
מארק רונסון הוא עילוי מוזיקלי. בלי שום ספק. ילד הפלא למשפחת רונסון העשירה בנה לעצמו שם של די.ג'יי עוד בנעוריו וסלל את דרכו אל דרגת מפיק- העל בה הוא מצוי כיום. הוא הוציא שלושה אלבומים, Record Collection הוא האחרון שבהם. בעוד שהאלבום הראשון נחל כשלון, השני דווקא הפיק כמה סינגלים מוצלחים במצעדי הפזמונים, משום שהכיל כמה מהקאברים המוצלחים שנשמעו (כמו Valerie ששרה איימי ויינהאוס וOh My God ששרה לילי אלן). האלבום השלישי, Record Collection, הוא יצירה שכולה מארק. כמו האלבום הראשון, הוא לא שר את רוב השירים, אלא מארח אמני פרינג' - אבל הוא בהחלט מנצח על הכל.
אם אפשר לתאר את Record Collection במילה אחת, היא תהיה: סינתטי. כל שיר מבוצע על ידי סינתיסייזרים ועריכת מיקסים לצד כלים אמיתיים. ההבדל בין מארק רונסון לשאר התעשייה, היא שבזכות הנסיון הקיים אצלו, לאחר שמיקסס בתור די.ג'יי מוזיקת פאנק, רוק והיפ-הופ, הוא יודע איך לסנתז מוזיקה בצורה הטובה ביותר. מקצבים רעננים ועושר הרמוני ממלאים את האלבום, וההתנהלות המדויקת של מארק רונסון בתוך האולפן ניכרת בשירים. אין הרבה אלבומים שבהם אני יכול להבחין בהפקה מוזיקלית יוצאת מן הכלל, אבל זה אחד מהם.
בל תחמיצו: The Bike Song ו Circuit Breaker, יצירה אינסטרומנטלית מלאכותית מעולה.
אפשר להריץ קדימה: Introducing the Business. שיר שנופל קצת כבד באמצע אלבום כל כך אנרגטי.
לסיכום: עבור אלה מכם שמאמינים שפופ עכשווי הוא סגנון מוזיקלי החג סביב האוטוטיון, מקצבים רפטטיביים ובאסים חזקים באופן מגוחך הבאים לחפות על הדלות היצירתית שבשירים, אתם צודקים לרוב. אבל מארק רונסון הוא מקרה אחר. לא רק שמארק רונסון יודע עם אילו אמנים כדאי לעבוד, הוא אמן דגול בפני עצמו. משום שהוא מצליח להיות מיינסטרים וייחודי בו זמנית, מתאים לכל פעם שבה אתם רוצים לשמוע שירים קליטים, בלי נקיפות המצפון על איכותם הירודה, תקשיבו לRecord Collection.
5 מתוך 5. כי אלבום כזה יוצא רק פעם בכמה שנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה