על קצה המחט: Pulp Fiction Soundtrack

על קצה המחט: Pulp Fiction Soundtrack

קוונטין טרנטינו ידוע בסרטיו רוויי הדם, האלימות, המחוות הקולנועיות והדיאלוגים המבריקים. הוא ידוע פחות כמי שיוצר אלבומי מופת. אולם מי שצפה בסרטיו יוכל להבחין בפסקולים הגאוניים שאופפים אותם. אני מחשיב את הפסקול של "ספרות זולה" (Pulp Fiction) לטוב ביותר.

טרנטינו הוא אחד הבמאים שיצרו סטנדרט חדש בקולנוע. הסרטים הלא-ליניאריים שלו, מלאי תרבות הפופ, יוצרים אווירה של סרט שהיית רוצה להיכנס אליו, אבל בוודאי שלא לחיות בו. אם רוויתם אושר מ"ספרות זולה", אתם תמותו על הפסקול. הפסקול הוא גרסת האודיו של הסרט, אפשר לומר.

ישר מההתחלה, לאחר סוף הדיאלוג בין פמפקין להאני-באני, מתחיל שיר הפתיחה של הסרט, Misirlou. הוא סוחף אותך לתוך הפסקול בדיוק כמו שהוא סוחף אותך לתוך הסרט. Misirlou, כמו שירים נוספים מתוך הסרט, הוא מוזיקת גלישה. טרנטינו מספר שהוא אוהב את הסגנון הזה, אבל לא מבין איך המוזיקה הזאת קשורה לגלישה. הוא מעדיף לחשוב על מוזיקת גלישה כעל "רוקנרול של מערבוני ספגטי". תודו שיש בזה משהו.

האלבום מורכב גם מדיאלוגים בין הדמויות. זוהי תוספת ברוכה שמאפיינת רבים מהפסקולים של סרטי טרנטינו (למעט הפסקול של "ממזרים חסרי כבוד"). Royale With Cheese, הרצועה השנייה באלבום, היא דיאלוג קלאסי בין ג'ון טרבולטה וסמואל ל. ג'קסון. אין ספק שטרנטינו אהב את הכתיבה שלו עצמו. ואפשר להבין למה. הדיאלוגים מהנים לא פחות מהשירים שהוא בחר בקפידה לתוך הסרט, רובם להיטים גדולים של שנות השבעים.

למהדרין הייתי ממליץ לקנות את מהדורת האספנים של הפסקול. אמנם ישנן רק עוד חמש רצועות נוספות, אבל כולן נהדרות, והאחרונה היא ראיון בן 15 דקות עם טרנטינו לגבי החשיבות של הפסקול בסרטיו בכלל, ובספרות זולה בפרט, ואיך המוזיקה קשורה לתהליך היצירתי שלו.

בל תחמיצו: קשה לבחור מתוך מבחר כל כך גדול של שירים נהדרים, אבל אני הולך על Misirlou ועל You Never Can Tell. 

אפשר להריץ קדימה: Bustin' Surfboards. העקב אכילס של האלבום. שיר גלישה שלא תופס את האוזן.

לסיכום: טרנטינו הוא מומחה למוזיקה בדיוק כמו שהוא אנציקלופדיה לסרטים. הוא יצר קוקטייל משובח של מוזיקה רגועה, מלהיבה ודיאלוגים שמושתלים בצורה חכמה בפסקול מופתי. האלבום, כמו הסרט, נע בצורה לא ליניארית. הוא לא קליע של רובה, אלא כשהוא רוצה להיות קליע של רובה. לפעמים הוא מעוניין לשכוך ולעתים הוא  מהווה זריקת אדרנלין. אלבום שמומלץ בעיקר למי שראה את הסרט, אבל לא רק. הם פשוט יהנו יותר.

5 מתוך 5. הלוואי והייתי יכול לתת יותר.