עדכון מהיר: פסיפיק רים

כיפת ברזל, הגרסה הניידת. "פסיפיק רים".

הסרט "פסיפיק רים" מתקדם לעברנו בצעדי ענק. תרתי משמע. סרט הרובוטים VS מפלצות עומד לעשות עליה לישראל מחר, יום חמישי הראשון לאוגוסט, נכון לעת כתיבת שורות אלה. חלקכם יודעים על ההתלהבות הטהורה שקיימת אצלי מהסרט הנדוש-לכאורה הזה. אני הייתי מעוניין לספר למה אני כל כך מרוגש מפיסת הקולנוע האפית הזו.

הבמאי, גיירמו דל טורו, גם יצר וכתב את העלילה המגוחכת למראה-עין של "פסיפיק רים". הנחת היסוד של הסרט אומרת כי מפלצות ענקיות עולות מקרקעית האוקיינוס השקט ומטילות אימה על ערי חוף השוכנות לחופי האוקיינוס. בני האדם יוצרים רובוטים ענקיים כדי ללחום בהן. עד כאן הסרט נשמע מופרך להפליא - מי בהוליווד יסכים ליצור סרט שכזה? זה זלזול באינטליגנציה של הקהל אפילו יותר מאשר סדרת סרטי "מהיר ועצבני"! אלא שגיירמו דל טורו, השם המעטר את כותרות היצירה הזו, הוא זה שמפיח בי - ובכל חובבי קולנוע המכירים את שמו - תקווה. גיירמו דל טורו חתום על כמה מהסרטים הכי אפלים ומסקרנים של השנים האחרונות: "הלבוי" ו"המבוך של פאן". האווירה האפלה, המרתקת והכיפית לעתים של הסרטים שלו מחדירים בי אמונה שהסרט הזה עשוי להיות הרבה יותר מהנראה לעין. עלילה מלאת מחשבה, דמויות בעלות עומק וצילום אסתטי זה מה שאני מעוניין למצוא בסרטו של דל טורו - לצד אקשן מרהיב, כמובן. הסרט הזה בהחלט עשוי להתגלות ככישלון ואכזבה - אבל אם הוא יבוצע היטב הוא יהיה חקוק בזיכרוני לטובה. לכן, אני לא מציע לכם לפסול את הסרט הזה על סמך מראית עין בלבד. 

חדר ההקרנה: RED 2

חדר ההקרנה: RED 2

בשנת 2010 יצא סרט האקשן RED. ראשי התיבות RED מציינים Retired, Extremely Dangerous - או בתרגום חופשי למי שלא סיים את שיעורי הבית שלו באנגלית בכיתה ה' - גמלאי מסוכן ביותר. זה היה הסטטוס המבצעי של פרנק מוזס (ברוס ויליס), סוכן CIA לשעבר. הCIA ניסו לחסל אותו בסרט הקודם, לא הצליחו - ולכן יש לסרט הזה המשך.

פרנק ממשיך בחיי הגמלאות שלו ודווקא נהנה מהם. הוא חי עם בת הזוג שלו מהסרט הקודם, שרה (בגילומה של מרי לואיז-פארקר, הבחורה מWeeds). הסרט רוצה להראות ישר על ההתחלה את השגרה המשעממת של פרנק בכך שהוא ושרה קונים בסופרמרקט. דווקא שרה, שהייתה פקידת שירות לקוחות שנשבתה ע"י פרנק בסרט הקודם, היא זו שרוצה לצוד אחר הרפתקאות. אז כמעט באורח פלא מגיע מארווין, או כמו שאתם ואני נקרא לו - ג'ון מלקוביץ'. מארווין הוא הסוכן הפרנואיד ששירת לצידו של פרנק והוא מעוניין להוציא את שניהם מהגמלאות למבצע חשאי נוסף שבו שניהם ייאלצו לצאת להילחם על חייהם, כאילו שזה כיף. פרנק מסרב. האוטו של מארווין מתפוצץ, מארווין מביים את מותו - באופן קומי כך שאיש בקהל לא יאמין לרגע שהוא מת.

הCIA הבינו שנית שפרנק הוא RED והם מפלילים אותו - עוד פעם. הפעם פרנק ומארווין מואשמים בכך שנטלו חלק במבצע חשאי שבמסגרתו התכוונו סוכנויות הביון הבריטית והאמריקאית לשתול פצצה מלוכלכת ניידת באמצע מוסקבה. אז כולם קופצים על זה - הCIA דולק אחריהם, הלן מירן היא באופן מפתיע הידידה הישנה של פרנק ששירתה בMI6 - והיחידה שנמצאה כשירה להרוג אותו?, אנתוני הופקינס הוא המדען המשוגע והזקן שהינדס את הפצצה ואיך לא - מכיר את פרנק ומארווין מימים עברו. קתרין זיטה-ג'ונס היא סוכנת רוסיה מימי המלחמה הקרה. ויש את אשף הלחימה הקוריאני שנשכר ע"י הCIA כדי להרוג את פרנק ומי שלצידו. בדיוק, כי לסוכנות הביון האמריקאית אין מספיק רוצחים מיומנים בשירות סדיר.

אחרי זה הם מחליפים פרטי ביטוח. "RED 2".

מכאן הדברים רק הולכים ומסתבכים במרדפי מכוניות ברחבי ערים קוסמופוליטיות שונות, פיצוצים, התנקשויות, מסוקים מרוסקים והלן מירן אחת עם תת מקלע ופרצוף מכווץ בריכוז. אם יש משהו שנחמד בסדרת סרטי RED היא העובדה ששחקנים נהדרים כמו ג'ון מלקוביץ', הלן מירן ואנתוני הופקינס משחקים כוכבי פעולה מלאי תעוזה - דבר שהם לא נראים עושים לרוב. והם עושים זאת בחינניות רבה. ברוס ויליס הוא ברוס ויליס, עובדה שמזכה אותו בתפקידי פעולה שונים מבלי להתאמץ. אנתוני הופקינס וג'ון מלקוביץ' מגלמים בהצלחה שני מטורפים (מעניין למה). הלן מירן עושה תפקיד נהדר ובעיקר נראית מלאת הנאה לשחק דמות אלגנטית שכזו, מין פנסיונרית "פאם פאטאל". זיטה-ג'ונס היא בסדר, אני מניח. לואיז-פארקר מזכירה לי למה אהבתי אותה בסרט הראשון - ולמה שנאתי אותה. אני פשוט מרגיש רגשות מעורבים בנוגע להתלהבות וחוסר הניסיון של הדמות הזו בסרט. מצד שני, זה אולי בין הדברים היחידים שמבדילים את הסרטים האלה מסדרת "בלתי נשכחים" הפתטית. 

שיט, איבדתי את הכובע. ג'ון מלקוביץ' ב"RED 2".

הסרט עצמו משאיר ומחזק הרבה אלמנטים מהסרט הקודם. הסרט הנוכחי בסדרה נוטה הרבה יותר לצד "הקומיקסי" של הסיפור, שבאמת נובע מספר קומיקס באותו שם. הרבה שוטים נראים מוגזמים ולא-מציאותיים באופן מכוון כדי ליצור את התחושה הזו. יש שיאמרו כי זה דבר טוב, ויש שיטענו אחרת. הסרט יודע מה הדהים את הצופים בפעם הקודמת ומנסה בדיוק את אותם טריקים שוב. אבל אף אחד לא אוהב לראות את אותו קסם פעמיים. אם הסרט הקודם הפתיע אותנו עם קו העלילה שלו והפעלולים, הרי הפעם מדובר ברעיון ממוחזר. למרות כל השינויים, הסרט שומר על האגביות בה רוצחים בני גיל הזהב את אויביהם, דבר שנתן לסרט המקורי את הקסם שלו. 

לסיכום, RED 2 הוא המשכון - ההצלחה המפתיעה של הסרט הקודם אותתה למפיקים לעשות את מה שכל בכיר שפוי בהוליווד עושה כשסרט אחד מצליח לו: הם עשו סרט המשך. הם נותנים לקהל עוד הרבה יותר ממה שהוא אהב, לעתים זה עובד לטובתם ולעתים לרעתם. לא יכולתי שלא לחוש, לקראת סוף הסרט, שהסרט עמוס ביותר מדי אקשן. הייתה צריכה להיות סצנה בה הדמויות חושבות, מדברות, מבהירות דברים זו לזו ולקהל הצופים. אחרת זה מרגיש מעיק ומחניק. הסרט לא היה מאבד מהמהירות והקצב שלו, ודווקא היה משיג גיוון ועומק, אם הוא היה מרשה לעצמו שלא לנוע כמו קליע כל הזמן. לסרט הראשון הייתה עלילה מקורית בין כל סרטי האקשן הגנריים. הפעם הקהל חונך כדי לצפות להפתעות הללו והסרט עושה דבר שרוב סרטי ההמשך עושים מתוך תאוות בצע ועצלות - יוצר תבנית עלילתית צפויה.

3.5 מתוך 5. בגלל שהוא מהנה כמו "מלחמת העולם Z", אבל הרבה יותר טוב.

חדר ההקרנה: מלחמת העולם Z

חדר ההקרנה: מלחמת העולם Z

אז בראד פיט עצר את קריירת המשחק שלו כדי להילחם בזומבים. כן, הוא לא ממש משחק בסרט הזה.

מלחמת העולם Z נפתחת ביום בהיר אחד בו הסוכן המיוחד לשעבר, ג'רי, מכין פנקייקס לבנות שלו. הם נוסעים לאנשהו ברכב שלהם - בום שניצל! לא, אני צוחק. בום! משאית ענקית מפלסת את דרכה ברחוב ראשי בפילדלפיה והופכת כל כלי רכב שנמצא בדרכה. איכשהו זה קשור למגפת זומבים שהתפרצה בעיר, והמשפחה הנחמדה של בראד פיט נתקלת בהם פנים מול פנים וניצלת כמה וכמה פעמים מלהפוך לתפוצ'יפס של זומבים (טבעי שלא תשלוט בעצמך).

כשהמשפחה של בראד פיט ניצלת ומועלת על נושאת מטוסים של חיל הים של האו"ם, הצי הכי פסיבי בעולם, הוא מוטס לדרום קוריאה בתור סוכן של האו"ם כדי לגלות את המקור לוירוס המסתורי שהופך אנשים לחולי כלבת אקספרס. כשהוא מגיע לחצי האי הקוריאני הוא שומע (ורק שם הוא שומע על זה!) שישראל וצפון קוריאה הן המדינות היחידות שאזרחיהן לא נדבקו במחלה. צפון קוריאה נשארה נקייה בגלל שהשלטון עקר לכל 24 מיליון התושבים את השיניים תוך פחות מיממה. ישראל פשוט שיפצרה את גדר ההפרדה.

האוהדים של בית"ר לא מפסיקים להתפרע. "מלחמת העולם Z".

כשהמגפה מצליחה לחדור גם את החומות הממוגנות של ישראל בעזרת מגה "סולם גנבים", בראד פיט וחבריו (מצטרפת אליו חיילת צה"ל קצוצת שיער בגילומה של דניאלה קרטס) יוצאים לקרדיף, ווילס, כדי למצוא פתרון למגפה - למרות שהוא לא באמת מצא שום מידע מהפכני על המגפה שאף אדם אחר לא היה יכול לצפות. 

עד כאן אני יכול לספר לכם על הסרט. ועד כאן אתם צריכים לדעת כדי לעשות החלטה מושכלת כדי לדעת אם לראות את הסרט או לא. באשר לאיכותו, אל תצפו ליותר. בעצם, אל תצפו. הסרט עושה עבודה טובה בדבר אחד ומאוד חשוב לסרט - הוא מבדר ומותח בהחלט. הוא גם עושה טובה גדולה בתור תעמולה ישראלית. בסרט ישראל מכניסה פלסטינים לשטחה בטענה שכל אדם שנמצא בפנים, הוא זומבי אחד פחות להתמודד איתו. לפני שהזומבים נכנסים לשטחה של ארץ הקודש, נראית בבירור עדה של חרדים ופלסטינים שרים "עוד יבוא שלום עלינו" בהילולה היפית של פלורליזם. הזוי.

בנוסף לכל, הסרט פשוט בנאלי. ישנו מחסור החמור בדיאלוגים. סדרה של אירועים בלתי סבירים בעליל, ביולוגית ופיזיקלית. הדו-שיח המשעמם שלא מביא לקהל שום רעיונות מעניינים על אפוקליפסת הזומבים או איך הדמויות מתמודדות איתה. בראד פיט, בפעם הראשונה בקריירה, נותן למוניטין שלו ללכת לפניו ונותן תצוגת משחק מביכה. הוא פשוט נמצא שם בתור עצמו, מינוס אנג'לינה ג'ולי בתור האישה ומינוס עשרות הילדים המאומצים שלו. היה אפשר לקרוא לדמות שלו "בראד". זה לא כזה הבדל. "אה, בראד פיט היה סוכן של האו"ם לפני קריירת המשחק שלו? וואלה, לא ידעתי".

"מלחמת העולם Z" הוא סרט בינוני. הוא יעשה את העבודה בלהשאיר אתכם מרותקים לכיסא בגלל האקשן והמתח. הוא לא יישאר חקוק במוחכם. הוא זוועתון. סרט סוג ב' עם תקציב מופרז. אם בראד פיט הוא השם שימשוך אתכם לאולם, אתם יכולים לוותר. אל תלכו לסרט, אבל אם כבר הלכתם - אל תצטערו יותר מדי, אתם דווקא כן תיהנו.

3 מתוך 5. באופן מינימלי, עושה את העבודה.

חדר ההקרנה: מוכה אהבה

חדר ההקרנה: מוכה אהבה

אדם סנדלר מוכר לרובנו מהקומדיות הפרועות וחסרות הטעם בהן הוא משחק, ולעתים גם מביים וכותב. הסרט "מוכה אהבה" הוא סרט מפתיע. ולא רק משום שמדובר בהופעה הכי טובה של אדם סנדלר אי פעם.

"מוכה אהבה" נכתב ובוים על ידי פול תומאס אנדרסון (לילות הבוגי, מגנוליה). הסרט מתאר את סיפורו של בארי איגן, אדם פשוט, בעיקר בודד ונוירוטי, שמאופיין בהיסטוריה של התפרצויות זעם. העיסוק העיקרי שלו, כאשר אנו פוגשים אותו בתחילת הסרט, הוא קניית פודינג שאמור להתרגם למיילים של טיסה. בארי מאמין שהוא מצא פרצה במבצע שתוכל לעזור לו, בהשקעה של 3000 דולר, לקנות מספיק מיילים כדי שהוא לא יצטרך לקנות עוד כרטיס טיסה לעולם.

משום שהוא בודד כל כך, מתקשר בארי לשירותי טלפון סקס - אבל רק כדי לשוחח. הוא מגלה למחרת שזו שהוא דיבר איתה בטלפון מעוניינת לסחוט אותו. באותו זמן, בארי אוסף מהכביש הרמוניום (מין פסנתר קטן) ומפתח מערכת יחסים עם בחורה בשם לינה לאונרד (אמילי ווטסון), בחורה שנותנת לבארי אהבה חסרת תנאים ולא שיפוטית. הוא נמשך אליה באופן מיידי. במהלך כל הסרט לובש בארי חליפה כחולה בהירה שאותה הוא לא מוריד אפילו לא פעם אחת. כל הסרט מלא באלמנטים שרירותיים שמקנים לו קסם ייחודי.

בכל הנוגע לאיכות הסרט, פול תומאס אנדרסון מצליח לנצח על יצירה כל כך קטנה, כל כך אינטימית. "מוכה אהבה" הוא סרט מיוחד במינו. אדם סנדלר מגלם בצורה כנה ועדינה דמות שכה קל להזדהות איתה. מי מאיתנו שחווה שפל ולאחר מכן רוממה אותו האהבה לא מכיר את מה שמרגיש בארי?

עבודה אסתטית ברורה. "מוכה אהבה".

הסיפור חסר יומרות, נאיבי, עדין. הסיפור מתפתח לאט וכל הדמויות בסרט קיימות רק כדי להדגיש את בארי. וזה טוב. ממש טוב. הסרט לא מציג לנו שום דבר שלא ראינו בעבר, מדובר בעוד דרמה רומנטית. אבל משום שפול תומאס אנדרסון הוא זה שמחזיק במושכות, לא מדובר בסרט שגרתי. הסרט הוא השילוב המושלם בין הצפוי ללא צפוי.

סרטיו של אנדרסון מתאפיינים בעבודת מצלמה מצוינת, ו"מוכה אהבה" אינו יוצא מן הכלל. זוויות הצילום בהחלט אסתטיות, כמו בתמונה למעלה - השוט עצמו מצליח לגלות לנו, גם ללא פסקול סוחט דמעות, כמה חייו של בארי בודדים. אגב פסקול, לסרט ישנו פסקול מצוין לקטעים בהם בארי נמצא בעבודתו - סאונד מלחיץ מדגיש את הפאניקה שאופפת את הג'וב של בארי באופן תמידי וממנה הוא מנסה להשתחרר.

"מוכה אהבה" הוא לא בין הסרטים המוכרים. לא של פול תומאס אנדרסון ולא של אדם סנדלר. וחבל שכך. חבל שאדם סנדלר לא ממשיך להוכיח שהוא שחקן דרמטי טוב לא פחות מכפי שהוא שחקן קומי (למעשה, הוא אפילו יותר טוב בתור שחקן דרמטי). זה סרט בעל מסר אחד, דמות ראשית אחת, אהבה אחת. הפשטות של הסרט היא היסוד שלו.

5 מתוך 5. סיפור אהבה עצוב ומרגש בו זמנית שגורם למחנק בגרון ככל שחושבים עליו יותר. סרט ששוקע בלב.

חדר ההקרנה: פלאות

חדר ההקרנה: פלאות

הנה עובדת טריוויה מעניינת: אני השתתפתי בסרט הקודם של אבי נשר, "פעם הייתי". בתור הבן של מיה דגן בסרט. אתם מוזמנים לחפש את השם "עירד עצמון שמאייר" בקרדיטים. עוד עובדה מעניינת: מעולם לא צפיתי ב"פעם הייתי".

ועכשיו לנושא העיקרי, "פלאות". סרטו החדש של אבי נשר (דיזינגוף 99, הלהקה) עוסק בהומאז' ישיר לז'אנר ה"פילם נואר" ובהחלט שואב ממנו השראה, בעיקר בכל הנוגע לסגנון הדמויות. הסרט מגולל את סיפורו של "ארנב"  (אורי חזקיה בהופעת בכורה מרשימה ומפתיעה), בחור ירושלמי בשנות העשרים לחייו שגם מצייר בלילות ציורי גרפיטי כשהוא עוטה מסכה של - ניחשתם נכון - ארנב. כאשר רב מסתורי בשם שמעיה כנפו (יהודה לוי) נכלא בדירה הנטושה ממול וחוקר פרטי בשם יעקב גיטיס (במחווה נחמדה לג'ייק גיטיס מ"צ'יינהטאון") מעוניין להשתקע בדירה של ארנב כדי לעקוב אחרי המתרחש בדירה ממול, העניינים מסתבכים. 

מסתבר שגיסתו של הרב כנפו, אלה גורסקי (יובל שרף), שכרה את גיטיס על מנת שיחשוף את אלה העומדים מאחורי כליאתו של הרב כנפו. הרב עצמו בכלל מפחד לצאת גם כאשר ארנב מוצא דרך לפרוץ פנימה ולסעוד את כנפו, שנכלא על ידי חרדים שרוממו אותו למעמד אליו הגיע וגרפו לכיסיהם כספי תרומות שגויסו לעמותה של הרב. 

"תן לי את הכסף לארוחת הצהריים שלך". חזקיה ומילר ב"פלאות".

הסרט נכתב על ידי נשר עצמו ועל ידי שאנן סטריט מ"הדג נחש", אדם שיודע לא קצת על ירושלמיות בפרט ועל ישראליות בכלל. התסריט נודף ריח רענן: הוא מתאר את רחובותיה של עיר הקודש בפרטי פרטים, על סממניה החילוניים והדתיים כאחד. הסלנג הקליל והדיבור הזורם של הדמויות משאיר את הסיפור קליל ובשום אופן לא מרגיש אפל או ממורמר. התסריט גם לא תקוע במקום אחד - הדמויות לא מתייגעות בשיחה אחת ארוכה, אלא בד"כ ניגשות ישר לעניין. הסרט בהחלט נושק ל"פילם נואר", לאו דווקא באופיו, אלא בתיאור הדמויות. גיטיס הוא הבלש בעל העבר האפל, אלה גורסקי היא ה"פאם פטאל". הסרט גם משתמש באלמנטים בלשיים כמו הצורה בה הדמויות מביטות בחשאי דרך התריסים המוגפים. קו העלילה הוא מפותל, אך הדוק, ויוצר - בדרך טובה - תחושה בקרב הצופים של "אין-לי-מושג-מי-נגד-מי".

אולם הסרט לא חף מפגמים - מלבד בעיות סאונד (לפעמים מצולמים שוטים ארוכים בהם דמות אחת קרובה יותר למבטו של הצופה ודמות אחת נמצאת ברקע, אולם עוצמת הקול של שתי הדמויות שווה), הסרט גם סובל מבעיות עלילתיות. למה ישנו הבזק אור חזק לאחר שהחרדים מתעללים בכנפו בפעם הראשונה בה הוא מוכנס לדירה? למה החרדים פשוט נותנים לרב ללכת לאחר שהגיבורים מתעמתים איתם? הרי קיימת סיבה למה הרב לא הסכים לצאת מהדירה, משום שהסוחטים יודעים פרטים סודיים על חייו של כנפו.

גם אין סיבה לצפות למשחק מדהים ו"מופלא" מצד השחקנים הראשיים. מלבד ההופעה הטובה של אורי חזקיה, שמצליח ליצור נופך דרמטי ולא רק לייצא בדיחות טובות, רק יהודה לוי מצליח להחזיק את התפקיד שלו. אדיר מילר, שנהנה לחבוש כובעים בסרטים של אבי נשר, העלה הופעה ממוצעת. הדמות שלו הייתה זועפת וחדגונית. יובל שרף נמצאת בסרט על תקן האישה היפה ותו לא. גם אפרת גוש מופיעה בסרט, למרות שמטרת ההופעה נתונה בשאלה. הדמות לא ממש מקדמת את העלילה, ולרוב רק מציגה אישה שנעה בין חזרה בשאלה לבין חזרה בתשובה.

לסיכום, אמנם "פלאות" הוא לא הסרט הכי טוב הקיץ, ואני אפילו לא אופתע לגלות שהוא אינו הסרט הישראלי הכי טוב הקיץ ("לצוד פילים" בכיכובו של פטריק סטיוארט לצד מוני מושונוב וששון גבאי מתקדם לעברנו). הסרט מציג לקהל הישראלי, שלא בקיא ביסודות הפילם נואר, סרט ששואב השראה מ"צ'יינהטאון", "שדרות סאנסט" ו"האדם השלישי" ושאר קלאסיקות אחרות. למרבה המזל, הסרט גם משלב את כל האלמנטים האלה בנופה המוכר של איליה קפיטולינה, דבר שיקסום בוודאי לרוב הצופים. העלילה מעניינת ומותחת, אך לא בהכרח הכי מקורית. התסריט מרגיש "צברי" ומרענן, אורי חזקיה נהדר. אבל מצד שני, ישנם פגמים טכניים, ליהוקיים ועלילתיים כאחד. ככל הנראה, זה לא ימנע מרוב האנשים ליהנות מהסרט, וכך זה אמור להיות. שאנן סטריט ואבי נשר יצרו סרט שמרגיש "תוצרת כחול-לבן" , עם ביקורת על תופעת הבאבה-סאלים הדתית ומסרים על חיי העיר באל-קודס וחזרה בתשובה.

3.5 מתוך 5. לא ייהפך קלאסיקה, אבל גם לא מבייש את יוצריו.