חדר ההקרנה: מוכה אהבה

חדר ההקרנה: מוכה אהבה

אדם סנדלר מוכר לרובנו מהקומדיות הפרועות וחסרות הטעם בהן הוא משחק, ולעתים גם מביים וכותב. הסרט "מוכה אהבה" הוא סרט מפתיע. ולא רק משום שמדובר בהופעה הכי טובה של אדם סנדלר אי פעם.

"מוכה אהבה" נכתב ובוים על ידי פול תומאס אנדרסון (לילות הבוגי, מגנוליה). הסרט מתאר את סיפורו של בארי איגן, אדם פשוט, בעיקר בודד ונוירוטי, שמאופיין בהיסטוריה של התפרצויות זעם. העיסוק העיקרי שלו, כאשר אנו פוגשים אותו בתחילת הסרט, הוא קניית פודינג שאמור להתרגם למיילים של טיסה. בארי מאמין שהוא מצא פרצה במבצע שתוכל לעזור לו, בהשקעה של 3000 דולר, לקנות מספיק מיילים כדי שהוא לא יצטרך לקנות עוד כרטיס טיסה לעולם.

משום שהוא בודד כל כך, מתקשר בארי לשירותי טלפון סקס - אבל רק כדי לשוחח. הוא מגלה למחרת שזו שהוא דיבר איתה בטלפון מעוניינת לסחוט אותו. באותו זמן, בארי אוסף מהכביש הרמוניום (מין פסנתר קטן) ומפתח מערכת יחסים עם בחורה בשם לינה לאונרד (אמילי ווטסון), בחורה שנותנת לבארי אהבה חסרת תנאים ולא שיפוטית. הוא נמשך אליה באופן מיידי. במהלך כל הסרט לובש בארי חליפה כחולה בהירה שאותה הוא לא מוריד אפילו לא פעם אחת. כל הסרט מלא באלמנטים שרירותיים שמקנים לו קסם ייחודי.

בכל הנוגע לאיכות הסרט, פול תומאס אנדרסון מצליח לנצח על יצירה כל כך קטנה, כל כך אינטימית. "מוכה אהבה" הוא סרט מיוחד במינו. אדם סנדלר מגלם בצורה כנה ועדינה דמות שכה קל להזדהות איתה. מי מאיתנו שחווה שפל ולאחר מכן רוממה אותו האהבה לא מכיר את מה שמרגיש בארי?

עבודה אסתטית ברורה. "מוכה אהבה".

הסיפור חסר יומרות, נאיבי, עדין. הסיפור מתפתח לאט וכל הדמויות בסרט קיימות רק כדי להדגיש את בארי. וזה טוב. ממש טוב. הסרט לא מציג לנו שום דבר שלא ראינו בעבר, מדובר בעוד דרמה רומנטית. אבל משום שפול תומאס אנדרסון הוא זה שמחזיק במושכות, לא מדובר בסרט שגרתי. הסרט הוא השילוב המושלם בין הצפוי ללא צפוי.

סרטיו של אנדרסון מתאפיינים בעבודת מצלמה מצוינת, ו"מוכה אהבה" אינו יוצא מן הכלל. זוויות הצילום בהחלט אסתטיות, כמו בתמונה למעלה - השוט עצמו מצליח לגלות לנו, גם ללא פסקול סוחט דמעות, כמה חייו של בארי בודדים. אגב פסקול, לסרט ישנו פסקול מצוין לקטעים בהם בארי נמצא בעבודתו - סאונד מלחיץ מדגיש את הפאניקה שאופפת את הג'וב של בארי באופן תמידי וממנה הוא מנסה להשתחרר.

"מוכה אהבה" הוא לא בין הסרטים המוכרים. לא של פול תומאס אנדרסון ולא של אדם סנדלר. וחבל שכך. חבל שאדם סנדלר לא ממשיך להוכיח שהוא שחקן דרמטי טוב לא פחות מכפי שהוא שחקן קומי (למעשה, הוא אפילו יותר טוב בתור שחקן דרמטי). זה סרט בעל מסר אחד, דמות ראשית אחת, אהבה אחת. הפשטות של הסרט היא היסוד שלו.

5 מתוך 5. סיפור אהבה עצוב ומרגש בו זמנית שגורם למחנק בגרון ככל שחושבים עליו יותר. סרט ששוקע בלב.