חדר ההקרנה: פלאות

חדר ההקרנה: פלאות

הנה עובדת טריוויה מעניינת: אני השתתפתי בסרט הקודם של אבי נשר, "פעם הייתי". בתור הבן של מיה דגן בסרט. אתם מוזמנים לחפש את השם "עירד עצמון שמאייר" בקרדיטים. עוד עובדה מעניינת: מעולם לא צפיתי ב"פעם הייתי".

ועכשיו לנושא העיקרי, "פלאות". סרטו החדש של אבי נשר (דיזינגוף 99, הלהקה) עוסק בהומאז' ישיר לז'אנר ה"פילם נואר" ובהחלט שואב ממנו השראה, בעיקר בכל הנוגע לסגנון הדמויות. הסרט מגולל את סיפורו של "ארנב"  (אורי חזקיה בהופעת בכורה מרשימה ומפתיעה), בחור ירושלמי בשנות העשרים לחייו שגם מצייר בלילות ציורי גרפיטי כשהוא עוטה מסכה של - ניחשתם נכון - ארנב. כאשר רב מסתורי בשם שמעיה כנפו (יהודה לוי) נכלא בדירה הנטושה ממול וחוקר פרטי בשם יעקב גיטיס (במחווה נחמדה לג'ייק גיטיס מ"צ'יינהטאון") מעוניין להשתקע בדירה של ארנב כדי לעקוב אחרי המתרחש בדירה ממול, העניינים מסתבכים. 

מסתבר שגיסתו של הרב כנפו, אלה גורסקי (יובל שרף), שכרה את גיטיס על מנת שיחשוף את אלה העומדים מאחורי כליאתו של הרב כנפו. הרב עצמו בכלל מפחד לצאת גם כאשר ארנב מוצא דרך לפרוץ פנימה ולסעוד את כנפו, שנכלא על ידי חרדים שרוממו אותו למעמד אליו הגיע וגרפו לכיסיהם כספי תרומות שגויסו לעמותה של הרב. 

"תן לי את הכסף לארוחת הצהריים שלך". חזקיה ומילר ב"פלאות".

הסרט נכתב על ידי נשר עצמו ועל ידי שאנן סטריט מ"הדג נחש", אדם שיודע לא קצת על ירושלמיות בפרט ועל ישראליות בכלל. התסריט נודף ריח רענן: הוא מתאר את רחובותיה של עיר הקודש בפרטי פרטים, על סממניה החילוניים והדתיים כאחד. הסלנג הקליל והדיבור הזורם של הדמויות משאיר את הסיפור קליל ובשום אופן לא מרגיש אפל או ממורמר. התסריט גם לא תקוע במקום אחד - הדמויות לא מתייגעות בשיחה אחת ארוכה, אלא בד"כ ניגשות ישר לעניין. הסרט בהחלט נושק ל"פילם נואר", לאו דווקא באופיו, אלא בתיאור הדמויות. גיטיס הוא הבלש בעל העבר האפל, אלה גורסקי היא ה"פאם פטאל". הסרט גם משתמש באלמנטים בלשיים כמו הצורה בה הדמויות מביטות בחשאי דרך התריסים המוגפים. קו העלילה הוא מפותל, אך הדוק, ויוצר - בדרך טובה - תחושה בקרב הצופים של "אין-לי-מושג-מי-נגד-מי".

אולם הסרט לא חף מפגמים - מלבד בעיות סאונד (לפעמים מצולמים שוטים ארוכים בהם דמות אחת קרובה יותר למבטו של הצופה ודמות אחת נמצאת ברקע, אולם עוצמת הקול של שתי הדמויות שווה), הסרט גם סובל מבעיות עלילתיות. למה ישנו הבזק אור חזק לאחר שהחרדים מתעללים בכנפו בפעם הראשונה בה הוא מוכנס לדירה? למה החרדים פשוט נותנים לרב ללכת לאחר שהגיבורים מתעמתים איתם? הרי קיימת סיבה למה הרב לא הסכים לצאת מהדירה, משום שהסוחטים יודעים פרטים סודיים על חייו של כנפו.

גם אין סיבה לצפות למשחק מדהים ו"מופלא" מצד השחקנים הראשיים. מלבד ההופעה הטובה של אורי חזקיה, שמצליח ליצור נופך דרמטי ולא רק לייצא בדיחות טובות, רק יהודה לוי מצליח להחזיק את התפקיד שלו. אדיר מילר, שנהנה לחבוש כובעים בסרטים של אבי נשר, העלה הופעה ממוצעת. הדמות שלו הייתה זועפת וחדגונית. יובל שרף נמצאת בסרט על תקן האישה היפה ותו לא. גם אפרת גוש מופיעה בסרט, למרות שמטרת ההופעה נתונה בשאלה. הדמות לא ממש מקדמת את העלילה, ולרוב רק מציגה אישה שנעה בין חזרה בשאלה לבין חזרה בתשובה.

לסיכום, אמנם "פלאות" הוא לא הסרט הכי טוב הקיץ, ואני אפילו לא אופתע לגלות שהוא אינו הסרט הישראלי הכי טוב הקיץ ("לצוד פילים" בכיכובו של פטריק סטיוארט לצד מוני מושונוב וששון גבאי מתקדם לעברנו). הסרט מציג לקהל הישראלי, שלא בקיא ביסודות הפילם נואר, סרט ששואב השראה מ"צ'יינהטאון", "שדרות סאנסט" ו"האדם השלישי" ושאר קלאסיקות אחרות. למרבה המזל, הסרט גם משלב את כל האלמנטים האלה בנופה המוכר של איליה קפיטולינה, דבר שיקסום בוודאי לרוב הצופים. העלילה מעניינת ומותחת, אך לא בהכרח הכי מקורית. התסריט מרגיש "צברי" ומרענן, אורי חזקיה נהדר. אבל מצד שני, ישנם פגמים טכניים, ליהוקיים ועלילתיים כאחד. ככל הנראה, זה לא ימנע מרוב האנשים ליהנות מהסרט, וכך זה אמור להיות. שאנן סטריט ואבי נשר יצרו סרט שמרגיש "תוצרת כחול-לבן" , עם ביקורת על תופעת הבאבה-סאלים הדתית ומסרים על חיי העיר באל-קודס וחזרה בתשובה.

3.5 מתוך 5. לא ייהפך קלאסיקה, אבל גם לא מבייש את יוצריו.