
חדר ההקרנה: 500 ימים עם סאמר
אם מישהו שאתם מכירים מסרב לראות את "500 ימים עם סאמר" או שאינו ממליץ על הסרט, תדעו שאתם מדברים עם אדם מאוד ציני שאיבד את הרומנטיקה והתמימות בחייו.
"500 ימים עם סאמר" הוא הצדעה לאהבה. אהבה שונה, קסומה - אהבה שלוקחת יותר ממה שהיא נותנת ובכל זאת מעלה חיוך על פנייך בכל פעם שאתה נזכר בה בגלל שהיא הייתה, לרגע אחד, כל מה שרצית היא תהיה. וסאמר פין (זואי דשנל) היא האהבה הזו.
טום הנסן (ג'וזף גורדון-לוויט) הוא רומנטיקן חסר תקנה שעובד בחברה שמנפיקה כרטיסי ברכה. הילדות המלנכולית-במקצת שלו לימדה אותו שהוא לעולם לא יהיה מאושר עד שלא ימצא את "האחת" (זה, ילדים, נקרא "החפצה"). ובצורה נאיבית מתאהב על המקום בסאמר, המזכירה החדשה במשרד. "רכבת ההרים" הרגשית עליה הוא עולה, מלאה בסיבובים של מוזיקת אינדי פופ-רוק, לולאות-360 של קיטש חינני וירידות תלולות של דיכאון.
כל אחד יכול למצוא בעצמו את טום. או את סאמר. יהיחסים בין המינים התהפכו. סאמר לא מחפשת מערכת יחסים רצינית, והיא מבהירה זאת לטום. היא מחפשת משהו סתמי. טום, לעומת זאת, מעוניין למצוא איפה הוא וסאמר נמצאים במערכת היחסים שלהם. כמו שסאמר ניסחה זאת מצוין במשפט מדויק מתוך הסרט:
-טום, אנחנו כמו סיד וננסי כבר במשך חודשים
-סאמר, סיד דקר את ננסי - בסכין מטבח, שבע פעמים. היו לנו מחלוקות אבל אני לא חושב שאני סיד וישס.
-לא, אני סיד!
-אה, אז אני ננסי?
אני חושב שלכל אחד יש את ה"סאמר" שלו: מישהי מתוקה שאוהבת מה שהוא אוהב, שפותחת את העולם הסודי שלה רק בפניו, שפוני ה"סיקסטיז" שנח על המצח שלה מסוכך על עיניים יפהפיות. אבל סאמר היא גם הבחורה שלעולם לא נשיג. ושאם נתקרב יותר מדי, נישרף.
"500 ימים עם סאמר" הוא מערכת יחסים שכולנו נתקלנו בה. אבל ההצגה שלה היא מה שמעניין. התסריט הקולע של מייקל וובר וסקוט נוסטאדטר נותן דיקונסטרוקציה לכל הז'אנר של קומדיה רומנטית .הנונליניאריות של הסרט נותנת לקהל לחשוב בכוחות עצמו ולהבין יותר טוב את השלבים במערכת היחסים של סאמר וטום כאשר הוא מחבר ביניהם.
![]() |
ההבדל בין ציפייה למציאות. "500 ימים עם סאמר" |
הכימיה בין זואי דשנל וג'וזף גורדון-לוויט בהחלט טובה. שני השחקנים הנהדרים מעוררים הזדהות ואני לא יכול שלא להחמיא לליהוק המצוין.
"500 ימים עם סאמר", כמו שנאמר בסרט עצמו, הוא סיפור על אהבה - לא סיפור אהבה. התסריט שנון ("קראתי לחתול שלי על שם ספרינגסטין." "אה, מה השם שלו?" "ברוס."), הסיפור מקורי אך מוכר וכולם מתאהבים בסאמר. אז מה יש לא לאהוב? "500 ימים עם סאמר" הוא אודה מתוקה-מרירה לאהבה תמימה שאומרת שזה בסדר לשקוע לדיכאון, להתאהב עד מעל הראש ולאבד את העשתונות בגלל אדם מיוחד. זה שינוי מאוד רצוי מהעולם הציני בו אנו חיים.
5 מתוך 5. סיפור שהוא אהבה צרופה, אבל לא סיפור אהבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה